תחנת דלק "שיאונה" בע"מ ואח' נ' תחנת אורלי לדלק וסיכה ואח'

החלטה

החלטה

1.בתיק זה הוגשו ע"י התובעים שתי בקשות ביניים, האחת – בקשה לעיון במסמכים ספציפיים (בקשה מס' 5), והשניה – בקשה להארכת מועד לצירוף חוות דעת של מומחה (בקשה מס' 8). הנתבעים הגישו תגובותיהם בכתב לבקשות הנ"ל.

כב' השופט מנהיים סבר, בקשר לבקשות אלה, כי תחילה יש להכריע בשאלה העקרונית האם בכלל ניתן להביא חוזה ארוך טווח לסיומו בטרם עת, או לדרוש את שינוי תנאיו, מחמת שינוי ולו קיצוני בשוק הרלוונטי, או שינוי נסיבות קיצוני אחר. לפי הוראתו, סיכמו הצדדים בשאלה עקרונית זו, והתיק הועבר אלי להמשך טיפול.

2.לעניות דעתי, ניתן וראוי להכריע בשתי בקשות הביניים התלויות ועומדות, על יסוד הנטען בהן ובתגובות להן, ללא צורך בהכרעה, כבר בשלב מוקדם זה, בשאלה העקרונית שהוצגה בפני הצדדים. להלן אפוא החלטתי בבקשות אלו.

הבקשה לעיון במסמכים ספציפיים

3.בידי התובעים מצוי חוזה השכירות שבין תחנת אורלי לבין פז, אלא שבעותק שברשותם נמחקו סכומים וסעיפים מסוימים. בקשת התובעים עתה היא לקבל את החוזה בנוסחו המלא וללא כל מחיקות. לטענתם, קיימת חשיבות של ממש לנתונים הכספיים של העיסקה, הן בהקשר לסוגיית צידקת התנגדותם של התובעים לעיסקה זו, והן בהקשר לעילת עשיית עושר הכלולה בתובענה.

4.פז טוענת, בתגובתה לבקשה, כי החוזה שהעיון בו מבוקש הוא מסמך שלא נזכר בכתבי טענותיה, ועל כן חלה תקנה 117 ולא תקנה 114 לתקסד"א. במסגרת תקנה 117 חייבת הבקשה לעיון להיות נתמכת בתצהיר, המציין מהו המסמך, וכי הוא מצוי ברשותה של פז, וכי התובעים זכאים לעיין בו. כאן לא נתמכה הבקשה בתצהיר כאמור, ועל כן דינה להידחות.

הטענה כי החוזה לא נזכר בכתבי טענותיה של פז פשוט אינה נכונה עובדתית, ודי אם אפנה לסעיף 20 בתשובת פז להמרצת הפתיחה, ולסעיף 20 בתצהיר אשר שמיר שניתן בתמיכה לתשובת פז להמרצת הפתיחה (וכן סעיף 149.1 בתשובת תחנת אורלי להמרצת הפתיחה, וסעיף 134.1 בתצהיר עדינה לוי שניתן בתמיכה לתשובה הנ"ל).

מכאן שהתקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 114 לתקסד"א, ולא תקנה 117.

5.עוד טוענות הנתבעות, בתגובתן לבקשה, כי הבקשה נועדה לחשוף את גובה הסכומים החודשיים אשר פז משלמת לתחנת אורלי עבור שכירות המשנה, כמו גם את יתר הנתונים המסחריים בחוזה השכירות, אולם כל אלה כלל אינם רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת בתיק זה.

דעתי היא כי מעצם העובדה שחוזה השכירות נזכר בכתבי טענותיהם של הנתבעים ובתצהיריהם, קמה זכותם של התובעים לעיין בו. קיימת, אמנם, בידי הנתבעים הזכות להתנגד להראות מסמך זה או אחר לעיון, אך זאת רק מנימוקים מבוררים שהוכרו בדין. הנימוק של חוסר רלוונטיות איננו אחד מן הנימוקים הללו, שכן, עצם איזכורו של המסמך ע"י בעל הדין בכתב טענותיו או בתצהיריו, כמוהו כהודאה שהמסמך רלוונטי ושייך לענין (ראה ד"ר י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהד' 7, 1995, בעמ' 441).

6.עוד נטען כי בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים בבימ"ש השלום ברמלה (ת.א. 20878-01-10) ניתנה החלטה מיום 2/2/10 ובה הורה ביהמ"ש להעביר חוזה השכירות לתובעים (שהם גם התובעים בהליך שבפניי) תוך מחיקת סכומים וסעיפים מסוימים. נטען אפוא כי בקשתם הנוכחית של התובעים נועדה לעקוף החלטה שיפוטית אחרת שכבר ניתנה בין אותם צדדים ובאותו ענין.

אינני מקבל טענה זו. ההחלטה שניתנה בביהמ"ש ברמלה היא החלטת ביניים, שבוודאי אינה מהווה מעשה בית דין. שנית, התיק אשר התנהל בין הצדדים ברמלה עסק בבניה ללא היתר וניהול עסק ללא רישיון. בהקשר לעניינים אלה סבר ביהמ"ש שם, כי הנתונים הכלכליים של העיסקה אינם רלוונטיים. התיק הנוכחי עניינו שונה בתכלית, ועל כן אין ללמוד מן ההחלטה הנ"ל לענייננו.

7.הנימוק העיקרי (לטעמי) להתנגדותה של פז לחשיפת הסכומים והסעיפים המחוקים בחוזה השכירות הוא, שנתונים אלה מהווים סודות מסחריים של פז. פז לא הבהירה בתגובתה מדוע היא סבורה כי הנתונים הללו הינם בגדר "סוד מסחרי" (כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות).

מכל מקום, כדי להכריע בשאלה האם אכן עסקינן בסודות מסחריים, ובהנחה שכן – האם ראוי במקרה זה להורות שלא לגלותם לתובעים מטעם זה, אני מורה לפז להגיש את חוזה השכירות לעיוני, במעטפה סגורה, בלשכתי, ללא מחיקות או השמטות כלשהן, וזאת עד ולא יאוחר מיום 4/10/11. (ניתן לצרף הסבר בן מספר שורות מדוע מדובר בסוד מסחרי, ומדוע ראוי לחסותו במקרה זה).

הבקשה להארכת מועד

8.בית המשפט בתיק זה נתן לתובעים רשות לתקן את התובענה העיקרית/להגיש ראיות משלימות עד יום 31/8/10. התובעים אכן הגישו ראיות משלימות כאמור (שתי חוות דעת של מומחים) עד יום 31/8/10. עתה מונחת בפניי בקשתם להארכת מועד להתיר להם לצרף חוות דעת נוספת, של מר יהודה נצח, הנוגעת לשינויים המפליגים שחלו בענף תחנות הדלק מאז תחילת שנות ה- 60 ועד היום. התובעים מבארים בתצהיר שצורף לבקשה כי הסיבה לכך שלא עלה בידם להגיש את חוות הדעת במועד שנקבע – עד 31/8/10 (אלא באיחור של כחודש וחצי) היא שלא הצליחו למצוא מומחה – בשוק סגור הנשלט ע"י 3 – 4 חברות דלק גדולות – שיסכים ליתן חוו"ד בתיק בו מעורבות כבעלות דין חברת פז וחברת דלק. הם גם מבארים בתצהיר כיצד ומתי הצליחו בכל אופן, בסופו של דבר, לאתר מומחה שייתן חוות דעת.

9.הנתבעים מתנגדים לבקשה. ראשית, לטענתם, אין בבקשה טעמים מיוחדים, או טעמים כלשהם, אשר יש בהם כדי להצדיק את האיחור. שנית, לטענתם, חוות הדעת אותה מבקשים התובעים להגיש אינה רלוונטית, ואין בה כדי להועיל להם, משום שגם בהנחה שאכן חלו שינויים מפליגים בענף תחנות הדלק ובכביש מס' 4 מאז תחילת שנות ה- 60 ועד היום, אין בכך כדי להקנות לתובעים את הסעד (החלופי חלופי) המבוקש בתובענה – להצהיר כי תחנת אורלי חייבת לשתף את התובעים ברווחים הצומחים מכל השבחה של המקרקעין שנעשתה לאחר מועד החכרת המקרקעין לתחנת אורלי.

10.אינני סבור כי יש מקום להיכנס, בגידרה של בקשה זו להארכת מועד, לשאלות הללו. תקנה 257 לתקסד"א נותנת לביהמ"ש, בדונו בהמרצת פתיחה, שיקול דעת רחב להורות על הבאת ראיות נוספות ככל שיראה צורך בכך. במסגרת זו אכן נתן ביהמ"ש לתובעים בתיק זה רשות להגיש ראיות נוספות עד יום 31/8/10, והתובעים עשו כן. כל בקשתם עתה היא רק להאריך להם המועד להגשת חוות דעת נוספת, אותה לא יכלו (מנימוקים שפירטו) להגיש עד יום 31/8/10. לו הגישו את חוות הדעת הזאת עד יום 31/8/10, היו עושים כן כענין שבזכות, ולא היו צריכים כלל ועיקר (לצורך עצם הגשתה) להיכנס לשאלות הנוגעות לתוכן חוות הדעת או שייכותה לענין. כל שנשתנה הוא, שחלף המועד שקצב להם ביהמ"ש. על כן, כל שעליהם לעשות הוא לנמק ולהראות טעם המצדיק הארכת המועד. הא ותו לא. ויוזכר כי עסקינן במועד שנקבע ע"י בית המשפט, ועל כן רשאי ביהמ"ש להאריכו לפי שיקול דעתו, ללא צורך ב"טעמים מיוחדים שיירשמו".

11.התובע 3 ביאר בתצהירו כי פנה למספר גורמים בענף תחנות הדלק, אך לא מצא מומחה שהסכים ליתן חוות דעת בתיק בו מעורבות כבעלות דין חברת פז וחברת דלק. רק ביום 1/10/10, בפגישה עם עו"ד פלוני, הנ"ל העלה בפניו את שמו של מר יהודה נצח, שכבר פרש לגימלאות, ואינו מחויב עוד למי מחברות הדלק. התובעים פנו אל מר נצח מיידית, והלה אכן ניאות ליתן חוות דעת, וזו הוגשה לתיק ביהמ"ש, יחד עם הבקשה שבפניי להארכת מועד, ביום 11/10/10. אני סבור כי זהו נימוק טוב ומשכנע לאיחור שחל בהגשת חוות הדעת, נימוק שלא נסתר בכל דרך שהיא, ודי בנימוק זה כדי להצדיק את האיחור, בן כחודש ומחצה, בהגשת חוות הדעת, מה גם שמצויים אנו בתיק זה עדיין בשלבי ההליכים המקדמיים, ושלב ההוכחות טרם החל.